<h1>ארחות חיים הלכ' קדושין סימן ג'</h1>
<h2>דף כג.</h2>
האשה עושה שליח לקבל קדושיה כשהיא גדולה. וכן האב עושה שליח לקבל קידושי בתו קודם שתבגור שהיא ברשותו ואומר האב לבתו צאי וקבלי קדושיך ושלוחי קבלת קדושין צריכין לעשותן בפני עדים [אבל האיש שעשה שליח לקדש לו אשה אינו צריך לעשותו בעדים] שאין מקום לעדים בשליחות האיש אלא להודיע אמיתת הדבר. שאם הודו השליח והמשלח אין צריכין עדים. וכן נמי כתב הרמב"ם ז"ל והשליח נעשה עד. לפי' שליח איש שקדש אומר לאשה הרי את מקודשת לפלוני בכסף זה או בשטר זה וכו' ושליח אשה המקבל הקדושין אומר לו המקדש הרי פלונית ששלחתך מקודשת לי בדבר זה. והוא משיב לו קדשתיה לך ארסתיה לך וכיוצא בלשונות אלו. וכן המקדש על ידי האב אומר הרי בתך מקודשת לי והוא משיב קדשתיה לך או ארסתיה לך ואם לא השיבו כלום אלא שאמרו הן או ששתקו והן עסוקין בענין די. והכל כשרים לשליחות חוץ מחרש שוטה וקטן וגוי ע"כ. וכן נמי כתב הבעל העיטור ז"ל בהלכות גיטין וז"ל איש ואשה נעשין שליח לקבלה ולהולכה והוא הדין שנעשו שליח לקדושין לנתינה ולקבלה.
